כותב: זיו סגל
שלום למטיילים ולנוסעים,
בואו נתחיל היום בקריאת הציטוט הבא מדבריו של האן שאן, מורה מהמאה השש עשרה:
"יצאתי לטייל. לפתע קפאתי במקומי בהבנה מלאה שאין לי לא גוף ולא רוח. כל מה שראיתי היה שלם זוהר גדול – נוכח בכל, מושלם, זך ורוגע. זה היה כמו מראה חובקת כל, שמתוכה קרנו הארץ ונהרותיה… הרגשתי צלול ושקוף כאילו גופי ורוחי אינם קיימים כלל."
בייחוד בואו נשים לב למילים האחרונות: "הרגשתי צלול ושקוף, כאילו גופי ורוחי אינם קיימים כלל."
להשתחרר מהכל. מהדאגות, מהמחשבות, מהשרשראות, מההתחייבויות, מהשיפוטיות, מהגוף. מהכל. להיות אחד עם המקום שבו אני נמצא.
המוטיבציה הזו היא מוטיבציית התרגול הרוחני (אל תמהרו להיצמד אליה…זה יהרוס את התרגול…). היינו רוצים להרגיש כך בכל יום ויום ובכל רגע ורגע. אלא שבחיי השגרה, מעבר לעוכרי התודעה שאנחנו מיצרים מבפנים, משימות היום יום: עבודה, לוגיסטיקה של הקיום, אירועים, מרחיקות אותנו מהתחושה הזו. לכן אנחנו טסים לחו"ל. לחופשות, מסעות וטרקים. למקומות שאנחנו חולמים עליהם ועל החוויה הצפויה לנו בהם.
מהרגע שהמטוס ממריא מנמל התעופה בן גוריון, נראה שעם ההתרחקות מהקרקע אנחנו גם מאבדים קצת משקל. היום יום מתרחק, נפתחים מקומות בתודעה, אנחנו שמים קצת יותר לב לעצמנו ולאחרים ומתייחסים להכל בנינוחות יחסית.
אבל, רק יחסית. יחסית משום שאנחנו רגישים לכל מה שיפגע בפנטזיה. ויש הרבה דברים שפוגעים. התנהלות חברת התעופה, האנשים שסביבנו, הלוגיסטיקה ביעד, דברים שלא עומדים בציפיות שלנו, מחשבות ודאגות ש"הסתננו" מביקורת הדרכונים ומלוות אותנו בכל מקום ולפעמים גם תחושות גופניות לא נעימות בשל מחלה, תנאי מזג אוויר ושאר אי נחת גופנית שמתגלגלת אתנו במהלך החיים. לזה נוסיף את הפגיעות שלנו להודעות ווטס אפ ועדכונים מהבית, מהעבודה ומהחברים ונבין כמה שברירית חווית הטיול שלנו.
ועוד דבר. להגיע למצב שבו "כל מה שראיתי היה שלם זוהר גדול – נוכח בכל, מושלם זך ורוגע" זו משימה לא פשוטה. להסתכל על הדברים כפי שהם, ללא שיפוטיות והשוואה לתמונות שיש לנו בראש, לחוש חוויה בכל החושים כשאנחנו ממוקדים רק בה, לא במה שהיה אתמול ולא ביעד הבא, להרגיש את ההתמזגות המופלאה עם המקום שבו אנחנו נמצאים.
אם נסכם, שתי משימות התודעה שלנו לטובת טיולים טובים יותר הן לנקות את מה שמעכיר את הטיול ולהיות נוכח עם מה שקורה. קוראים לזה מיינדפולנס.
מיינדפולנס זו בחירה. בחירה בנוכחות, בחירה בדרך הנוכחות (למשל, צילום או כתיבת הייקו זו דרך נוכחות, לשבת שלוש שעות בבית קפה ולהתמזג במה שקורה זו נוכחות), בחירה במיקוד בהווה, לא בעבר ולא בעתיד (וכך למעשה אנחנו מנקים את עוכרי התודעה), ללא שיפוט.
בחירת המיינדפולנס היא לא פתק בקלפי. אי אפשר להצביע מיינדפולנס ולתת לו לעשות את העבודה. לשם כך צריך ללמוד ולתרגל. אם המילים ללמוד ולתרגל משמחות אתכם, זו אומנם תגובה מנטאלית אוטומטית אבל היא משרתת אותי כאן אז נזרום איתה (אמרנו בחירה…). אם המילים ללמוד ולתרגל מרתיעות אתכם, חכו רגע. תנו לי שניה לדבר אל ליבכם.
הסתכלו על חייכם. כמה אתם טורחים? טורחים למען מקום העבודה, למען הגוף והבריאות, למען המשפחה והזוגיות, למען החברים, למען הקהילה, למען האוטו, הכלב, הבית, הגינה…
ואת מי שכחתם? את התודעה, הדבר שמשפיע על חווית החיים שלנו. אליה אנחנו מתייחסים כמובנת מאליה, נותנים לה להשתולל ולהשתלט, מכניסים אליה כל זבל ורעל והפרעה ורעש, מגיבים אוטומטית תגובות שאנחנו יודעים שתוצאותיהן גרועות.
דווקא את הדבר הכל כך אישי, כל כך אינטימי, שצלול ונקי במהותו אם רק נסיר ממנו את האבק, דווקא את ניקוי ואימון התודעה אנחנו מזניחים, למרות שאנחנו יודעים ומרגישים איך היינו רוצים לשנות ולהשתנות.
טיולים הם זרז. הם מנתקים אותנו מהשגרה ומייצרים לנו רצף חוויות שפותח לנו דלתות למקומות בתודעה שלנו שלא ידענו או שכחנו שהם קיימים. השאלה איך נשאיר את הדלתות האלו פתוחות, בזמן הטיול ואחריו.
וכמו שאנחנו אוכלים, מתעמלים, מנקים, מתנקים, בודקים את חשבון הבנק, הולכים לרופא, כדאי לפנות ביומן שלנו ובסדר היום מקום לתודעה. בהתחלה זה דורש יותר מאמץ כי לכאורה זה משהו שאפשר לדחות ולכאורה יש דברים יותר דחופים.
אכן, התחלה כמו התחלה. גם טיול מתחיל בג'ט לג ובהרבה לוגיסטיקה. ואז נכנסים לזה. ברגע שתחושו את תועלות המיינדפולנס, תבינו לבד את החשיבות שלו בחייכם ומשם תתחילו לרצות להרחיב את הידע, התרגול והיישום. במובן מסוים אני רוצה שתתמכרו. תתמכרו לאפשרות שיש לכם לחוות את החיים טוב יותר מתוך עצמכם, ללא תלות בגורמים חיצוניים. תתמכרו לגמישות מנטאלית שהיא חוסן מפני מהלומות החיים. תתמכרו לזן ואמנות החיים.
אנחנו מתחילים היום גם בבלוג הזה את מסע המיינדפולנס למטיילים שלנו. אני קורא לזה מסע משולב.
ונתחיל בתרגיל הכי פשוט שיש:
שבו בנוח.
עצמו את העיניים בעדינות.
קחו ארבע שאיפות ונשיפות איטיות ועמוקות במיוחד, תוך שאתם ממקדים את תשומת הלב בתהליך.
פתחו את העיניים ותנו לעצמכם עוד דקה של ישיבה שקטה.
חזרו על התרגיל הזה כמה שיותר: בבוקר כשאתם קמים, לפני השינה, לפני פגישה/ישיבה/אירוע מלחיץ, כהפוגה במהלך היום או כפינוק. שימו לכם תזכורות בסמארטפון: לנשום!
יתרונות התרגיל מוכחות מחקרית. אני אומר את זה למי שצריך עוד דחיפה בשביל להתחיל.
זהו. כבר אני מסיים. רק מזכיר:
ניפגש בפוסט הבא,
זיו
השאירו מייל וקבלו מאיתנו הטבות, הנחות ועדכונים לגבי אירועים חדשים
